פסק-דין בתיק ב"ל 1233-10

1.         תביעה לדמי לידה נדחתה בנימוק שהתובעת אינה עונה על הגדרת עובדת עצמאית נכון ליום הפסקת עבודתה לפני הלידה ועל כן לא צברה תקופת אכשרה לפי סעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק).

2.         שתי סוגיות שנויות במחלוקת -

            א.         האם יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות?

            ב.         האם כדין נדחתה התביעה לדמי לידה?

3.         רקע עובדתי -

            א.         התובעת היא עצמאית.

            ב.         ביום 20.12.07 התובעת ילדה.

            ג.          ביום 28.2.08 התובעת הגישה תביעה לדמי לידה.

ד.         ביום 9.3.08 נשלח לתובעת מכתב דחייה. מכתב הדחיה נשלח לכתובת הראשונים 3, תל אביב, היא הכתובת שהתובעת ציינת על גבי טופס התביעה לדמי לידה. הוא לא נמסר לתובעת (נ/1, עמוד 4 לפרוטוקול, שורה 21). על גבי המעטפה צוין על ידי רשות הדואר כי דבר הדואר "לא נדרש".

שאלת ההתיישנות

4.         לטענת התובעת, מכתב הדחיה מיום 9.3.08 לא נמסר לה ותוכנו הגיע לידיעתה רק באמצע שנת 2009, בעת התנהלות כספית אחרת מול הנתבע, עת סברה שניתן יהא לקזז את חוב דמי הלידה של הנתבע כלפיה, כנגד חובה לנתבע. עוד נטען כי מאחר שאין חולק שמכתב הדחיה לא נמסר לתובעת, כאשר לנתבע היו ידועות כתובות אחרות של התובעת, יש לדחות את טענת ההתיישנות.

5.         לטענת הנתבע, מכתב הדחיה נשלח לכתובת אותה התובעת ציינה בטופס התביעה ואם ציינה כתובת שלא התגוררה בה, אין לה להלין אלא על עצמה. בנוסף, אין בפי התובעת הסבר מדוע הגישה התביעה לבית הדין רק כעבור שנה ועשרה חודשים.

6.         אין חולק שהנתבע שלח את מכתב הדחיה לכתובת שהתובעת ציינה בכתב התביעה לדמי לידה. בכך נהג כדין. הסברה של התובעת לשאלה היכן התגוררה באותה תקופה ומדוע לא לקחה את דברי הדואר מהכתובת אותה היא עצמה מסרה, אינו מניח את הדעת ועדותה של התובעת בעניין מבולבלת ואינה מהימנה.

כך, למשל, בתצהירה התובעת העידה כי מאז הלידה ועד היום היא מתגוררת בבית הוריה ברמת גן. כתובת זו אינה הכתובת שצוינה בתביעה לדמי לידה, שם צוינה כתובת בעיר תל אביב. כלומר, מלכתחילה התובעת מסרה כתובת שבה לא התגוררה. בחקירתה הנגדית התברר כי אף עדות זו אינה מדויקת, מאחר שלהוריה שתי דירות ברמת גן והיא עברה בין שתיהן (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 11-22). זאת ועוד, כאשר התובעת נשאלה מדוע ציינה בטופס התביעה כתובת שאינה מתגוררת בה, השיבה - "גרתי בראשונים אצל ההורים שלי, גרתי שם לסירוגין. כשנעזרתי בהם ועברתי לגור אצלם.... זו היתה דירה בשכירות." (עמוד 4, שורות 1-3 ור' גם בעמוד 5 לפרוטוקול, שורה ואילך). שוב - עדות מבולבלת שאין בה אבחנה בין דירות שכורות ובין דירות ההורים ואין בה הסבר הגיוני או משכנע מדוע נרשמה בטופס תביעה כתובת שאינה מתגוררת בה.

7.         על פי תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל - 1969, בנוסח אשר היה בתוקף במועדים הרלוונטיים, המועד להגשת תובענות לבית הדין לעבודה שעניינה תקיפת החלטת הנתבע בתביעה שפקיד התביעות דן בה, היה ששה חודשים מיום שההחלטה נמסרה למבוטח.

            על פי ההלכה הפסוקה, לבית הדין אין סמכות להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות להגשת תובענות (עב"ל (1281/00 אבו גאמע - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח 853 (2003); עב"ל 31/98 סולן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 481 (1999)).

            מאחר שמכתב הדחיה נשלח לכתובת אותה התובעת ציינה בטופס התביעה וחזר בציון "לא נדרש", היינו בעטיו של מחדל של התובעת, שלא אספה את דבר הדואר, יש לראות את המכתב כאילו נמסר ליעדו.

8.         נפסק כי המועדים הנקובים בחוק ובתקנות כפופים להוראות שבחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958, בנושא הארכת מועד או הפסקת מירוץ ההתיישנות (דב"ע לו/ 0-11 בר אילן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 340 (1976); בג"צ 156/70 אלקיים נ' בית הדין לערעורים לביטוח לאומי, פ"ד כד(2) 87 (1970)). אולם עילות אלו אינן מתקיימות בעניינה של התובעת, שלא הציגה הסבר לשאלה מה מנע ממנה להגיש תביעה לבית הדין עד ינואר 2010. התובעת נשאלה בנושא זה בחקירתה הנגדית ותשובתה כללית ואינה מספקת (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 10-19)-

                        "ש.       מה עשית ממרץ 2008 עד יולי 2009?